בפסק דין שמעון אליהו גוזלן ואח' (ע"מ 52828-01-20, ע"מ 52955-01-20, ע"מ 53061-01-20) שפורסם ביום ה-24.4.2024 נדונו מספר סוגיות רבות בנושאים שונים.
קצרה היריעה להתייחסות כלל הסוגיות והנושאים שעלו, נתמקד בסוגיות המרכזיות והמשמעותיות בשני מאמרים.
במאמר הראשון-מאמר זה, נתייחס לסוגיית רכישה עצמית של מניות, וההיבטים הנוספים שעלו מכיוונים שונים.
1.רכישה עצמית של מניות
העובדות
המערער 1 (להלן: "מר גוזלן"), הוא בעל המניות במערערת 2, חברה משפחתית כהגדרתה בסעיף 64א בפקודת מס הכנסה (להלן: "ג.ש. ארז"); ובמערערת 3, חברת יזמית העוסקת בבניית מבני מגורים ובמכירתם (להלן: "ש.י.א. רפאל").
בשנת 2016 רכשה ש.י.א רפאל 60%, ממניותיה, ברכישה עצמית, מחברת BAY VENTURES חברה אשר התאגדה באיי הבתולה הבריטיים (BVI) (להלן: "BAY VANTURES"), ואשר בעל מניותיה היחיד היה יעקב בן קיסוס (להלן: "מר קיסוס").
הרכישה העצמית של המניות בוצעה בעקבות הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 17.5.2016, בין מר גוזלן, מצד אחד; מר קיסוס ו- BAY VANTURES, מצד שני; ו-ש.י.א. רפאל, מצד שלישי.
בהסכם הפשרה סוכם בנוגע לרכישה העצמית כי ש.י.א. רפאל תרכוש ברכישה עצמית את כלל המניות הרגילות שהוחזקו בידי BAY VANTURES, בתמורה לסך של 8,354,840 ₪.
בעקבות הרכישה העצמית, נותר מר גוזלן בעל המניות היחיד ב-ש.י.א. רפאל, ואחזקתו במניות החברה עלתה משיעור של 40% לשיעור של 100%.
פקיד השומה מצא כי יש לסווג את רכישת המניות העצמית סיווג שונה, כך שבשלב הראשון יש לראות את ש.י.א. רפאל כמחלקת דיבידנד לשני בעלי מניותיה, בהתאם לשיעור אחזקתם במניות טרם הרכישה; ובשלב השני יש לראות את מר גוזלן כרוכש את מניותיה של ש.י.א. רפאל מ- BAY VANTURES בסכום הדיבידנד שקיבל.
דיון והכרעה
בית המשפט דוחה את הערעור ומסתמך על הלכת בית חוסן, לפיה יש לסווג את הרכישה העצמית של המניות כחלוקת דיבידנד, בנסיבות דומות לנסיבות בפסק דין זה.
(קישור למאמר בנושא הלכת בית חוסן)
מאפייניה של ש.י.א. רפאל דומים עד מאוד למאפייניהן של החברות שעניינן נדון בפרשת בית חוסן, ועל כן חלה בענייננו הלכת בית חוסן.
יש לראות ב-ש.י.א רפאל כחברה שהיא מעין שותפות לעניין הסיווג מחדש של הרכישה העצמית של המניות כדיבידנד שחולק לבעלי המניות, או חברת מעטים שנוכח אופייה זהים האינטרסים שלה ושל בעלי המניות שלה, לכל הפחות לעניין הפחתת חבות המס.
2.הוצאות בגין רכישה עצמית.
הרכישה העצמית שנעשתה בשנת 2016 בסכום של 8,354,000 נרשמה בדוחותיה של ש.י.א. רפאל כדלקמן:
– 4,347,000 ₪ כמניות באוצר.
– 4,007,000 ₪ כהוצאה.
בית המשפט קובע כי הוצאה בגין רכישת מניות היא הוצאה הונית מובהקת, אשר ניכויה נאסר במפורש בסעיף 32(3) בפקודת מס הכנסה.
על פי כללי החשבונאות יש לרשום את כל המניות שנרכשו ברכישה עצמית כ"מניות באוצר".
3.רכישת עצמית בדרך של הפחתה מהפרמיה
מר גוזלן טען שהרכישה העצמית של המניות בוצעה בדרך של הפחתה מהפרמיה, דהיינו, בהפחתת הון שאינה מהווה אירוע מס (כאמור בסעיף 3.4 בחוזר מס הכנסה 1/2018).
בית המשפט ראשית דוחה טענה זאת מאחר ולא הועלתה בהודעה המפרשת את נימוקי הערעור, ואף לא בהשגה.
בית המשפט ממשיך ומרחיב לגופו של עניין כי בחוזר מס הכנסה 1/2018, אשר עליו הסתמך מר גוזלן בטיעונו, קיימים גם סעיפים 3.5 ו-3.6 שלפיהם לא ניתן לכאורה לראות ברכישה העצמית משום הפחתת הון פטורה ממס. כך למשל נקבע בסעיף 3.5 בחוזר כי:
"חלוקה תחשב כהפחתת הון רק אם על פי הדוח הכספי לפיו מתבצעת החלוקה לא נותרו רווחים לחלוקה או קרנות שמקורן ברווח. כלומר, רק לאחר שחולקו כל הרווחים (לרבות קרנות) על ידי החברה המחלקת והוכח לפקיד השומה כי חולקו סכומים מתוך כסף שהושקע בחברה בהון מניות ופרמיה, תחשב החלוקה כהפחתת הון לצרכי מס, אשר תסווג לצרכי מס בהתאם לאמור בסעיף 4 להלן."
בעניינו לא הייתה מחלוקת על כך שבידי ש.י.א רפאל היו "רווחים ראויים לחלוקה" אשר באמצעותם מומנה הרכישה העצמית.
בהתאם למודל הדו-שלבי, יש לחייב במס את העודפים או הרווחים הראויים לחלוקה על פי השלב השני של מודל המיסוי הדו-שלבי, בעת העברתם כדיבידנד לבעלי המניות. חוזר מס הכנסה 1/2018 ביקש להבטיח זאת, ולמנוע עקיפת תשלום המס החל על דיבידנד באמצעות הוראותיו, ועל כן קבע במפורש כי ככל שקיימים רווחים ראויים לחלוקה, לא ניתן יהיה לסווג את החלוקה כהפחתת הון.
מבחינה מהותית אפוא אין לראות את הרכישה העצמית של המניות ש.י.א. רפאל כהפחתת הון, שאינה חייבת במס, אלא כחלוקת דיבידנד החייבת במס.
לפרטים נוספים ולסיוע בנושאים דומים מוזמנים ליצור קשר,
אלעד נעמן יועצים.
