רכישה עצמית – פסק דין בית חוסן ומאיר סיידה

רכישה עצמית – חוק החברות

סעיף 1 לחוק החברות מגדיר חלוקה כדלקמן:
"מתן דיבידנד או התחייבות לתיתו, במישרין או בעקיפין, וכן רכישה…"

"רכישה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק החברות כאוסף פעולות שעניינן רכישת ניירות ערך של החברה המנפיקה, במישרין או בעקיפין בידי החברה עצמה.

להשלמת התמונה סעיף 308 לחוק החברות מוסיף ומפרט את תוצאותיה של רכישה עצמית ביחס למניות שנרכשו על ידי החברה, בהגדירן כמניות רדומות המשוללות כל זכות.

לרכישה עצמית כאמור, יכול שתהיינה הצדקות מסחריות שונות והיא יכולה להתבצע ב-2 אופנים:
א) רכישה עצמית פרופורציונלית: רכישה מכלל בעלי המניות בחברה בהתאם לאחזקותיהם היחסיות (pro rata). ברכישה זאת מדובר בפעולה משפטית העונה גם להגדרת חוק החברות ל"דיבידנד". זאת מאחר שבעלי המניות מקבלים לידיהם מהחברה כסף מזומן מכוח היותם בעלי מניות בה, ומבלי שחל שינוי בהון המניות היחסי המוחזק על ידיהם; או –
ב) רכישה עצמית דיספרופורציונית: רכישה שלא מכלל בעלי המניות בחברה או רכישה מכלל בעלי המניות שלא לפי חלקם היחסי באחזקות. רכישה זו מחוללת שינוי מהותי במבנה החזקת החברה מאחר ורק חלק מבעלי המניות מוכרים את מניותיהם לחברה שהופכות למורדמות או מבוטלות בשעה שיתר בעלי המניות ממשיכים להחזיק במניות אשר היו בידיהם עובר לרכישה. במצב דברים זה, חלקם של בעלי המניות הנותרים בחברה עולה בהשוואה לחלק שהיה בידם לפני הרכישה העצמית שביצעה החברה. תוצאה זו, על פניה, נראית כהתעשרות.

מיסוי רכישה עצמית

בהיבט המיסוי, יכולה רכישה עצמית דיספרופורציונית להשפיע על 3 גורמים והן:
1) בעלי המניות הפורשים, אשר מוכרים את מניותיהם לחברה.
2) החברה עצמה.
3) בעל המניות הנותרים.

במצב דברים זה, בעלי המניות הפורשים שמוכרים את מניותיהם ברווח ריאלי יהיו חייבים במס רווחי הון. באשר לבעלי המניות הנותרים, מצבם בהיבט המיסוי יהא תלוי בסיווגה של עסקת הרכישה העצמית ובפרט במענה לשאלה האם הגדלת חלקם של בעלי המניות הנותרים בחברה כמוה כהתעשרות המהווה הכנסה חייבת.

פקודת מס הכנסה אינה מספקת מענה ישיר לשאלה זאת.

שתיקת הפקודה, ומחלוקות שנוצרו בשנים האחרונות בנושא זה אשר הגיעו לפתחן של בתי המשפט המחוזיים בעניין ברנובסקי ובעניין בר ניר, הובילו את רשות המיסים להוציא מספר חוזרי מס בעניינה של רכישה עצמית ואלה הם:

• א. חוזר מס הכנסה 10/2001 "השפעת חוק החברות החדש על דיני המס" (להלן: "חוזר המס 10/2001") – חוזר זה נסוב על סיווגה של רכישה עצמית ביחס לבעלי המניות שמכרו את מניותיהם וכן ביחס לחברה הרוכשת וקובע כי על פי רוב תסווג תמורה כאמור כמכירת מניות החייבת במס רווחי הון על ידי בעלי המניות המוכרים בעוד פעולת הרכישה העצמית בידי החברה אינה מהווה אירוע מס – ככל שאין מדובר באיגוד מקרקעין.
• ב. חוזר מס הכנסה 2/2018 "רכישה עצמית של מניות בהתאם לחוק החברות" – חוזר זה עוסק בהיבטי המיסוי של חלוקה המסווגת כרכישה, כאשר הוא מחליף, בכל הקשור לכך, את האמור בחוזר המס 10/2001 וקובע כי ככלל ביצועה של רכישה עצמית פרופורציונלית תוביל לסיווג התמורה כדיבידנד. באשר לרכישה עצמית דיספרופורציונית היא תסווג כעסקה דו שלבית בהתאם לאחת הגישות הבאות:
  1. הגישה הראשונה. לפי גישה זו, רכישה עצמית היא בגדר עסקה דו שלבית אשר כוללת – בשלב הראשון: חלוקת דיבידנד לכלל בעלי המניות בחברה, בסכום הזהה לתמורת הרכישה העצמית; ובשלב השני: רכישת מניותיו של בעל המניות המוכר על ידי בעלי המניות הנותרים בסכום הדיבידנד שקיבלו (ברוטו) בשלב הראשון.
  2. הגישה השנייה. לחלופין, מציעה רשות המיסים לראות ברכישה עצמית עסקה דו-שלבית אשר כוללת – בשלב הראשון: רכישת מניותיו של בעל המניות המוכר תמורת סכום המשולם על ידי בעלי המניות הנותרים בהתאם לחלקם היחסי בחברה; ובשלב השני: העברת המניות שנרכשו כאמור לידי החברה בתמורה לתשלום סכום הרכישה לבעלי המניות הנותרים בהתאם לחלקה היחסי בחברה. מהלך זה כולל רכישה עצמית פרופורציונלית של מניות מידיהם של בעלי המניות הנותרים שאותה יש למסות כדיבידנד.

בשולי הדברים, מציין החוזר כי כאשר מדובר בחברה ציבורית הרוכשת את מניותיה שלה בבורסה לניירות ערך בשיעור שאינו מהותי – כל אימת שהדבר נעשה מפעם לפעם, בהתאם להחלטת החברה, האמור לעיל לא יחול. במקרה כזה, תוצאת המס תהא רווח או הפסד הון אשר נשאר בידי המוכר ממכירת נייר ערך – ככל שמדובר בנישום שמכירה כאמור מסווגת אצלו במישור ההוני.

פסק דין בבית משפט עליון בנושא רכישה עצמית.

בתאריך ה-13.2.2023 פורסם פס"ד בעליון בעניין בית חוסן ובעניין מאיר סיידה (ע"א 9308/20 ו- 8116/21) בנושא רכישה עצמית.

עיקרי העובדות
1. בעניין חברת בית חוסן, דובר על חברה פרטית אשר רכשה מבעלת מניות בחברה את מניותיה ברכישה עצמית וזאת במסגרת הסכם פשרה ליישוב סכסוך שנוצר בין חלק מבעלי המניות.

בית המשפט המחוזי בראשות השופטת אורית וינשטיין קיבל את עמדתם של בעלי המניות הנותרים באשר לאופן מיסויה של רכישה עצמית וקבע כי לא התקיים אירוע מס אצל בעלי המניות הנותרים בחברה.
קביעתו התבססה על עקרון המימוש – עקרון יסוד של דיני המס אשר קובע כי התעשרות תמוסה רק בהתקיים ודאות לגבי שוויה, מועדה ונזילותה.
בשולי הדברים, הוסיף בית המשפט המחוזי עמדה לפיה אין כל פסול בבחירתו של מתווה עסקה חוקי שתכליתו חיסכון במס וזאת במיוחד כאשר קיים טעם עסקי-מסחרי לעסקה.
בעניין חברת בית חוסן היה טעם עסקי-מסחרי ולגיטימי כישות עצמאית ונפרדת מבעלי מניותיה ליישוב הסכסוך בין בעלי המניות בחברה.
פקיד השומה ערער לבית משפט עליון.

2. בעניין מאיר סיידה, דובר על חברה פרטית בבעלות מלאה של 2 אחים שהחליטו בחלוף הזמן על היפרדות בעקבות מחלוקות שנוצרו ביניהם, במסגרת ההיפרדות החברה רכשה את מניותיו של אחד מהאחים ברכישה עצמית.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי מאיר סיידה עשה שימוש בכספי החברה תוך הפקת יתרון כלכלי בדמות רכישת זכויות נוספות בחברה – והכל בהעדר טעם כלכלי עצמאי של החברה לביצועה של הרכישה העצמית. לצורך סיווג התמורה אשר התקבלה בידיו של מאיר סיידה, קבע בית המשפט כי בפניו עסקה דו-שלבית שבמסגרתה נעשו הפעולות הבאות:
1) תחילה, דמי הרכישה העצמית חולקו על ידי החברה כדיבידנד רעיוני למאיר סיידה ולאחיו;
2) לאחר מכן, סיידה עשה שימוש בחלקו בדמי הרכישה – 50% – בקניית המניות מאחיו הפורש
(בית המשפט בוחר בגישה הראשונה בחוזר מס הכנסה 2/2018 המוצגת לעיל).
מאיר סיידה ערער לבית משפט עליון.

הכרעת הרוב בפסק הדין – ע"י כבוד השופטת ר' רונן והמשנה לנשיאה ע' פוגלמן

להלן עיקרי הנימוקים בהכרעה:

• בדיני המס ישנה חשיבות רבה ביותר ליציבות, לאחידות ולוודאות, והכללים המשפטיים צריכים להיות ברורים ופשוטים.
• חברות פרטיות עם מספר קטן של בעלי מניות שיש ביניהם יחסים אישיים הכרוכים באמון הדדי, ואשר מתנהלות ככלל מתוך הבנה אודות ניהול משותף של עסקי החברה, הן מבחינה מסוימת "יצירי ביניים" בין חברות לבין שותפויות – "מעין שותפויות".
  לאור המאפיינים הייחודיות של חברות כאלו ישנו קושי משמעותי ומורכב לקבוע מהי המטרה הדומיננטית של עסקת הרכישה: האם היא מקדמת את טובתה של החברה כ"אישיות משפטית נפרדת" או שהיא מקדמת את האינטרסים הפרטיים של בעלי המניות בה; האם היה טעם כלכלי עצמאי של החברה לביצוע הרכישה העצמית או שהיא נועדה לשרת רק את בעלי המניות ועוצבה כך כדי להתחמק מתשלום מס; האם המניע לעסקה הוא סכסוך בין בעלי המניות בחברה המעוניינים להפריד את העסקים שלהם, או שמא מדובר בסכסוך המשפיע גם על החברה ולכן גם לה יש אינטרס ברכישת מניותיו של אחד מבעלי המניות.
• עליית שיעור אחזקותיהם של בעלי המניות הנותרים בחברה ועליית יכולת ההשפעה שלהם על ניהול החברה והגידול בזכויות ההצבעה בה הינה התעשרות ממומשת שהינה בת מיסוי.
• כל אלו מצדיקים החלת דין זהה ביחס לחברות שהן "מעין שותפויות" שהוא – סיווג שונה לעסקאות של רכישה עצמית ככאלה בהן חולק דיבידנד לבעלי המניות הנותרים וזאת בשווי המכפלה של כספי החברה ששימשו לרכישה העצמית, בשיעור אחזקותיהם של בעלי המניות הנותרים ערב העסקה (החלת הגישה הראשונה בחוזר מס הכנסה 2/2018 המוצג לעיל).
• ההכרעה בפסק הדין לא תחול על חברות פרטיות שאינן "מעין שותפויות" וחברות ציבוריות.