מיסוי דיבידנד לעובדים לפי סעיף 102

רקע כללי

ביום 19.3.2026 ניתן פסק דין חשוב של בית המשפט העליון בעניין ע"א 4077/23 פקיד שומה רחובות נ' קונדויט בע"מ, אשר עוסק באחת הסוגיות המורכבות והפרקטיות ביותר בתחום מיסוי תגמול הוני לעובדים.

פסק הדין עוסק במתח הפרשני שבין:

• סעיף 102 לפקודת מס הכנסה המסדיר הקצאת מניות לעובדים באמצעות נאמן;
• לבין חוק עידוד השקעות הון הקובע שיעורי מס מופחתים על דיבידנדים.

השאלה המרכזית בפסק הדין:
כיצד יש למסות דיבידנד המחולק לעובדים, כאשר המניות מוחזקות אצל נאמן במסלול רווח הון (סעיף 102), וטרם מומשו?

העובדות המרכזיות

• החברה הקצתה מניות לעובדים במסלול רווח הון לפי סעיף 102.
• המניות הוחזקו אצל נאמן ולא מומשו.
• במקביל, החברה חילקה דיבידנדים משמעותיים מתוך רווחי מפעל מוטב/מועדף.
• החברה ניכתה מס מופחת: 15%/20% בהתאם לחוק עידוד השקעות הון.

עמדת פקיד השומה:
יש למסות את הדיבידנד בשיעור 25%, בהתאם לסעיף 102.

פסק הדין במחוזי (שנהפך בעליון)

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת החברה וקבע כי:

• סעיף 102 אינו מתייחס לחלוקת דיבידנדים.
• חלוקת דיבידנד אינה מהווה מימוש.
• לכן יש להחיל את שיעורי חוק עידוד בגין חלוקת הדיבידנד: 15%/20%

להלן קישור למאמר שפרסמנו בנושא קביעת המחוזי בתאריך 14.3.2023

הכרעת בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הפך את פסק הדין וקיבל את עמדת רשות המיסים.
קביעתו המרכזית היא שדיבידנד הוא חלק בלתי נפרד מזכויות המניה ולכן מהווה "מימוש" לפי סעיף 102.

נימוקי בית המשפט:

1. דיבידנד = זכות הנובעת מהמניה.
   דיבידנד הוא זכות בסיסית של בעל המניה.
   סעיף 102 כולל: "המניות, לרבות כל זכות המוקנית מכוחן"
   ולכן דיבידנד נכנס לתוך "הקופסה" של סעיף 102.
2. כל יציאה מהנאמן = מימוש.
   הגישה שאומצה בפסק הדין היא שמניות והזכויות מכוחן הן מקשה אחת ולכן העברת דיבידנד לעובד הינה כהוצאה מהנאמן ולכן מדובר באירוע מימוש.
3. מהות כלכלית גוברת על צורה משפטית.
   בית המשפט הדגיש כי חלוקת דיבידנד אינה התעשרות חדשה אלא מימוש חלקי של שווי המניות ולכן מבחינה כלכלית מדובר במימוש רווח החייב במס לפי סעיף 102.
4. סעיף 102 הוא הסדר ספציפי וסגור.
   נקבע כי סעיף 102 הוא הסדר מיסוי ייחודי, ספציפי ושלם וגובר על סעיף 125 לפקודה וחוק עידוד השקעות הון.
5. תכלית חוק עידוד השקעות הון אינה רלוונטית לעובדים.
   חוק העידוד נועד לעודד השקעות הון ואילו עובדים אינם משקיעים הון אלא מקבלים תגמול ולכן אין הצדקה להחיל עליהם מס מופחת.
6. עקרון הניטרליות המיסויית.
   במידה ויחולק דיבידנד שימוסה ב-15% ועליית ערך המניה תמוסה ב-25% אזי יווצר תמריץ מלאכותי לחלוקת דיבידנד ולכן יש לשמור על אחידות מס של 25%.

לסיכום

פסק הדין מבהיר באופן חד כי משטר המיסוי הקבוע בסעיף 102 לפקודה מהווה הסדר סגור, החל על כלל הזכויות הנובעות מהמניה, לרבות דיבידנד. בהתאם לכך, חלוקת דיבידנד לעובדים שמניותיהם מוחזקות בנאמנות במסלול רווח הון תסווג כאירוע מימוש ותמוסה בשיעור של 25%, גם כאשר מקור הרווחים הוא במפעל מוטב או מועדף.

מדובר בהכרעה משמעותית אשר עשויה לשנות את הפרקטיקה הנהוגה כיום ומחייבת בחינה מחודשת של מנגנוני תגמול הוני ותכנון חלוקות דיבידנד בחברות, בפרט בחברות הנהנות מהטבות לפי חוק עידוד השקעות הון.

למשרדנו מומחיות בליווי חברות ועובדים בסוגיות מורכבות של מיסוי תגמול הוני, סעיף 102 ותכנון מס מתקדם, ונשמח לסייע בבחינת ההשלכות היישומיות של פסק הדין על פעילותכם.

אלעד נעמן יועצים.